Ktouboth
Daf 62a
משנה: מָֽכְרָה כְתוּבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ נָֽתְנָה כְתוּבָּתָהּ לְאַחֵר אוֹ מִקְצָתָהּ לֹא תִמְכּוֹר אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹכֶרֶת הִיא אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים. וּמוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין וְכוֹתֶבֶת לִמְזוֹנוֹת מָכַרְתִּי. וּגְרוּשָׁה לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין.
Traduction
Si la femme a vendu le douaire entier ou en partie, ou si elle a donné ou engagé la somme entière ou en partie, elle ne peut plus vendre que par le tribunal. Les autres sages disent: Quand même elle a vendu diverses parties 4 ou 5 fois, elle peut toujours vendre, pour se nourrir, en dehors du tribunal, et elle peut écrire dans le contrat qu’elle vend pour sa nourriture. Une femme répudiée (510)Qui veut vendre pour avoir le douaire ne peut procéder à la vente que par devant le tribunal.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מכרה כתובת'. מנה ומאתים:
לא תמכור את השאר. התוספ' אלא בב''ד ור''ש קאמר לה דאמר אין מוכרת שלא בב''ד אלא למזונו' וזו מכיון שגבתה מקצתה אין לה מזונות:
וחכ''א מוכרת היא. לכתובה ואפילו לפרקים ואע''פ כן מוכרת היא בנתיים למזונות שאע''פ שגבתה מקצת כתובה לא אבדה מזונותיה:
וגרושה לא תמכור. לכתובה אלא בב''ד דטעמא מאי אמור רבנן אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בב''ד לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב''ד וגרושה לא איכפת ליה והלכה כחכמים:
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הַתּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ בְּבֵית דִין אִיבְּדָה מְזוֹנוֹתֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וּבִלְבַד מִן הַשּׁוֹפִי. הָא מֵאוֹנֶס לֹא. כְּהָדָא אַרְמַלְתָּא דְּרִבִי אַבְדִּימוֹס דְּמוֹזְבָה. אָֽמְרוּ לָיהּ. רִבִּי בָּא בַר כֹּהֶן בְּעֵי לֵיךְ. תָּֽבְעָה פֶרְנֶה. אוֹבְדַת מְזוֹנוֹתֶיהָ. 62a מִן דְּאִיתְיָֽדְעִין מִילַּייָא אַעֲלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְחָֽזְרָה לִמְזוֹנָהּ.
Traduction
R. Juda dit au nom de Rab: la femme qui exige le montant du douaire par devant le tribunal perd le droit à être nourrie. Toutefois, ajoute R. Yossé, il faut qu’il s’agisse d’une demande qui émane du plein gré de la femme, non si elle y a été contrainte. Ainsi, la veuve de R. Abdimos fut trompée, et on lui dit que R. Aba b. Cohen voulait l’épouser; sur quoi, elle réclama son douaire, et elle perdit le droit d’être nourrie. Lorsqu’on eut connaissance des faits accomplis (de la ruse employée), on en fit part à R. Yossé, et celui-ci lui rendit le droit d’être nourrie par les héritiers.
Pnei Moshe non traduit
ובלבד מן השופי. שתובעת מדעתה ומרצונה:
הא מאונס. אם תבעה כתובה ע''פ אונס לא אבדה מזונות:
כהדא ארמלתא דר''א רמו בה. היורשין עשו ערמה ואמרו לה רבי בא בר כהן רוצה להשיאך ותבעה כתובתה בב''ד ואבדה מזונותיה:
מן דאתידעין מילייא. משנתודע הדבר שע''פ ערמה ותחבולה נעשה הדבר ושאלו לרבי יוסי ואמר שתחזור למזונותיה שהרי לא מדעתה תבעה:
רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא. אַלְמָנָה שֶׁעָשָׂת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁלֹּא לִתְבּוֹעַ מְזוֹנוֹתֶיהָ אָֽבְדָה מְזוֹנוֹתֶיהָ דְּאִינּוּן תַּלְתֵּי יַרְחַייָא. בִּשֶׁלֹּא לִלְוֹת. אֲבָל אִם לָֽוְתָה גּוֹבָה. בְּשֶׁאֵין בְּיָדֶיהָ מַשְׁכּוֹן. אֲבָל אִם יֵשׁ בְּיָדֶיהָ מַשְׁכּוֹן אֲפִילוּ לֹא לָֽוְותָה גּוֹבָה. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ הִיא שֶׁאָֽמְרוּ. בַּתְּחִילָּה מוֹכְרִין מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. וְנוֹתְנִין לָהּ מָזוֹן לֹ יוֹם. בְּסוֹף לֹ יוֹם הֶן אָֽמְרִים. נָתַנּוּ. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא נָטַלְתִּי. ייָבוֹא כְהָדָא. דָּמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לוֹוֶה מִמֶּנָּהּ יֹבֹ אֶלֶף לְשָׁנָה לִהְיוֹת מַעֲלֶה לָהּ מִדֵּינָר זָהָב לַחוֹדֶשׁ. פְּשִׁיטָה חוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן נָתַן וְחוֹדֶשׁ הָאַחֲרוֹן לֹא נָתַן. יָמִים שֶׁבֵּנְתַייִם זוֹ הִיא שֶׁאָֽמְרוּ. הָא בַתְּחִילָּה לֹא.
Traduction
R. Eléazar dit au nom de R. Yossé b. Zimra: la veuve qui laisse passer 2 ou 3 mois sans réclamer les frais de sa nourriture perd le montant de ce temps écoulé (laissant supposer qu’elle y a renoncé). Toutefois, c’est seulement vrai si elle n’a rien emprunté pendant ce temps; mais si elle a dû emprunter pour vivre, elle peut réclamer le montant des mois écoulés. Ou encore, au cas où elle ne s’est pas munie d’un gage, elle perd le montant de ces mois; mais si elle s’est munie d’un gage pendant ce temps, elle peut aussi réclamer ce qui lui revient, lors même qu’elle n’a rien emprunté à d’autres. R. Yossa dit au nom de R. Yohanan qu’à cet effet il a été exposé: on commence par vendre des biens du défunt en quantité suffisante à nourrir la veuve un an, et on doit lui remettre le montant d’un mois; si au bout du mois il y a contestation, en ce que les héritiers disent avoir remis ce terme, et elle dit ne pas l’avoir reçu, on suivra l’avis de R. Abahou au nom de R. Yohanan, savoir que dans le cas où quelqu’un emprunte à la femme 1200 dinars pour une année, à condition de lui rembourser un dinar d’or (= 100 d.) par mois, et qu’ensuite il y ait contestation entre eux, il est évident qu’on lui ajoute foi pour la remise du premier mois, et que l’on croit la femme si elle dit n’avoir pas reçu le dernier mois; mais pour les mois intermédiaires (du 2e au 11e), il a été dit qu’on ne le croit pas au sujet du point de départ (et le débiteur est tenu de prouver qu’il a versé pour la suite).
Pnei Moshe non traduit
שנים וג' חדשים שלא לתבוע מזונותיה. ובבבלי ריש פירקין קאמר שנים וג' שנים וכדמוקי התם שנים לעניה ושלש לעשירה:
אבדה מזונותיה דאינון תלתי ירחייא. אבדה מזונות של אלו ג' חדשים שעברו משום דאמרינן מדלא תבעה ודאי מחלה ואין לה מזונות אלא משעת התביעה:
בשלא ללות. בשלא לותה למזונות בתוך אותו הזמן אבל אם לותה גובה:
בשאין בידיה משכון. הוא דאיבדה אבל אם תפסה משכון בתוך הזמן גובה אבל לאחר הזמן כבר מדין מחילה נגעו בה ואין תפיסתה כלום:
זו היא שאמרו בתחילה כו'. כלומר דאמרינן דנותנין לה מזון שלשים יום כדמפרש טעמא לקמן והילכך אם לא תבעה שנים וג' חדשים אבדה מזונותיה למפרע:
בסוף שלשים יום. אם נולדה הכחש' ביניהן היורשין אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי מאי ועל מי להביא ראיה וקאמר דאתייא כהא דאמר רבי אבהו בשם ר''י כו':
פשיטא חדש הראשון כו'. כלומר אם יש הכחשה ביניהם הוא אומר נתן והיא אומרת לא נטלתי פשיטא הוא דאמרי' נתן:
חדש האחרון. כלומר חדש שלא בא עדיין ודאי לא נתן דאין הלוה נאמן לומר פרעתי קודם הזמן:
ימים שבנתיים זו היא שאמרו. כלומר על הימים שלמפרע וקרי להו ימים שבנתיים שהן משעה שלוה עד שעת התביעה ובהן שייך שפיר לומר אם נולד הספק והתביעה ביניהן על מי להביא ראיה הא בתחלה כלומר שאומר שנתן לה בתחלה על להבא פשיטא דלא נאמן כדאמרן ועליו להביא ראיה וכן במזונו' האלמנה:
אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בַּתְּחִילָּה מוֹכְרִין מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ וְנוֹתְנִין לָהּ מָזוֹן ל̇ יוֹם. וְיִמְכְּרוּ מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. שֶׁלֹּא לְהוֹרַע כֹּחָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְיִתְּנוּ לָהּ מָזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָה חַב לִיתוֹמִים. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אַלְמָנָה שֶׁתָּֽפְסָה אֲפִילוּ אֶלֶף זוּז לִמְזוֹנוֹתֶיהָ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָהּ. מָהוּ מֵימַר לָךְ. הֲוִי מַה בְּיָדַיִךְ. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי מָנָא אָֽמְרִין לָהּ. הֲוִי מַה בְּיָדַיִךְ. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהִישָּׁבַע בַּסּוֹף אֲפִילוּ מַה בְיָדַיִךְ אָֽמְרִין לָהּ. תְּהִי.
Traduction
R. Abahou a dit au nom de R. Yohanan: on commence par vendre des biens de l’héritage pour avoir de quoi nourrir la veuve un an, et on lui remet le montant des frais d’un mois. On commence par une forte réalisation, afin de ne pas faire tort à la veuve (et ne pas l’exposer aux chances de perte des biens par les orphelins); et pourtant on ne remet à la veuve qu’un terme à la fois, pour que, si elle se marie, elle ne soit pas débitrice des orphelins (qui auraient des difficultés à se faire rembourser). Ainsi, il a été enseigné: si une veuve a saisi une forte part de l’héritage pour se nourrir, fut-elle de mille zouz, on ne pourra pas la lui reprendre. Malgré cela, peut-on l’obliger à montrer ce qu’elle a en mains (à justifier ses comptes)? -Oui, dirent les disciples de R. Mena. Mais, leur dit R. Yossé b. R. Aboun, puisqu’elle sera tenue de prêter serment à la fin (au moment de réclamer le douaire), on lui dira alors de garder en mains ce qu’elle a (sans autre reddition de compte).
Pnei Moshe non traduit
אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מילתא באפי נפשה היא דמפרש טעמא להא דאמרינן בתחלה מוכרין לי''ב חדש ונותנין לל' יום:
וימכרו מזון שלשים יום. ולמה אמרו לי''ב חדש ימכרו כל ל' יום ויתנו לה:
שלא להורע כחה של אשה. שמא בתוך כך יפסידו היתומים הנכסי' או ימכרו לצרכן:
ויתנו לה מזון י''ב חדש. יתנו לה כל המעות של מזון י''ב חדש ביחד:
אם אומר את כן נמצאת חב ליתומים. דשמא תנשא בתוך הזמן ולא יוכלו אח''כ להוציא מידה. ובבבלי מסיק הלכתא מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום:
כהדא דתני. שאם תפסה ממון הרבה אין מוציאין מידה:
מהו מימר לה חוי מה בידך. כלו' אע''פ שאין מוציאין מידה מה שתפסה מהו אם אומרים לה הראינו מה שיש בידך כדי שנחשוב עמך כמה הוצאת למזונותיך:
מכיון שהיא עתידה לישבע בסוף. כשתגבה כתובתה אפילו מה בידך אמרין לה תהי כלומר תהי תחת ידך ולא אמרינן לה חוי שהרי בלאו הכי צריכה לישבע:
Ktouboth
Daf 62b
משנה: אַלְמָנָה שֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וּמָֽכְרָה שָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בִּמְנָה נִתְקַבְּלָה כְתוּבָּתָהּ. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ מְנָה וּמָֽכְרָה שָׁוֶה מְנָה וְדֵינָר בִּמְנָה מִכְרָהּ בָּטֵל. אֲפִילוּ הִיא אוֹמֶרֶת אֲנִי אַחֲזִיר אֶת הַדֵּינָר לַיּוֹרְשִׁין מִכְרָהּ בָּטֵל.
Traduction
Une veuve qui avait un douaire de 200 zouz et qui a vendu ce qui vaut 100 z. pour 200, ou ce qui vaut 200 z. pour 100, ne peut rien réclamer (515)Littéral: a reçu le douaire. Si elle avait un douaire d’un maneh (100 z.) et qu’elle ait vendu pour un maneh ce qui vaut un maneh plus un dinar (101 z.), la vente est nulle, quand même la veuve voudrait rendre aux héritiers ce dinar d’excédant.
Pnei Moshe non traduit
מתני' או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה. דאמרי' לה את אפסדת ושוה מנה במאתים אע''ג דהיא הרויחה לא מצית למימ' אנא ארווחי שהשולח שלוחו לשוק לסחור' ולקח בזול הכל לבעל המעו' והיינו בדבר שאין לו קצבה כגון קרקע שדרכו להמכר באומד זה בפחות וזה ביותר אבל בדבר שיש לו קצבה פלוגתא דרבוותא היא ומסקנא שחולקין השליח והמשלח:
מכרה בטל. שאותו דינר אין לה רשות למכור נמצא שכל המכר טעות שהרי בבת אחת היה:
הלכה: מָֽכְרָה כְתוּבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ כול'. תַּנֵּי. מוֹכֶרֶת וְכוֹתֶבֶת אֵילּוּ לִכְתוּבָּה וְאֵילּוּ לִמְזוֹנוֹת. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מוֹכֶרֶת וְכוֹתֶבֶת סְתָם. וּבְזוֹ כֹחָהּ מְיוּפֶּה. בָּאָת מִלְוֶה בָעֵדִים. אוֹמֶרֶת. לִמזוֹנוֹת מָכַרְתִי. בָּאָת מִלְוֶה בִשְׁטָר. אוֹמֶרֶת. לִכְתוּבָּה מָכַרְתִי. וַאֲפִילוּ בָּאָת מִלְוֶה בָעֵדִים מוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת וְחוֹזֶרֶת וְטוֹרֶפֶת לְשֵׁם כְתוּבָּה. 62b וְלָא אָֽמְרִין לָהּ. הֲוִי זְבִנֵיךְ. תִּיפְתָּר שֶׁהוֹקִיר הַמִּקַּח.
Traduction
On a enseigné (511)Tossefta à ce ch: la femme peut vendre des biens et inscrire au contrat de vente pour quel objet elle vend, soit qu’il s’agisse du douaire, soit de sa nourriture; tel est l’avis de R. Juda. Selon R. Yossé, elle vendra, puis écrira le contrat sans donner de motif, et de cette façon il y a avantage pour elle; car, si le créancier d’une dette verbale, faite devant témoins, vient lui réclamer ce lui est dû sur l’héritage (512)Il ne peut, faute de contrat, reprendre à l'acquéreur ce bien cédé, elle peut déclarer l’avoir vendu pour se nourrir (513)Sans parler encore du douaire afin de se réserver ce recours; s’il se présente à l’acquéreur de la femme un prêteur muni d’un contrat (dont le droit est supérieur au précédent), la femme peut arguer avoir vendu le bien en litige pour recouvrer le douaire (garanti par une 1re hypothèque). Pourquoi au créancier d’une dette verbale devant témoins, la femme peut-elle ensuite saisir ce même bien pour le vendre afin de recouvrer ce douaire Ne peut-on lui objecter la validité de son contrat de vente (dont elle doit avoir accepté la responsabilité)? On peut répondre à ce sujet qu’après avoir vendu un produit à bon marché, celui-ci s’est majoré d’une plus-value (la femme a intérêt donc de revenir sur le marché, annulé par suite d’erreur).
Pnei Moshe non traduit
גמ' וכותבת. בשטרי המכירה אלו למזונות מכרתי או לכתובה כדמפרש בבבלי דף צ''ו טעמיה דרבי יהודה דעצה טובה קמ''ל כי היכי דלא ליקרו לה רעבתנותא:
ובזו כחה מיופה. כשכותבת סתם כדמפרש ואזיל:
באת מלוה בעדים. מלוה ע''פ שאינו יכול לטרוף מן הלקוחות אומר' למזונות מכרתי כדי שתוכל בעצמה לחזור ולטרוף מהם אם תבא לגבו' כתובתה כדלקמן:
באת מלוה בשטר. ואם בא מלוה בשטר ורוצה לטרוף הדמים מהלקוחות שהרי היא מוכרת לי''ב חדש והלוקח מפרנס אחת לשלשים יום אומרת לכתובה מכרתי ושיעבודה קודם ואינו יכול לטרוף:
ואפילו באת מלוה בעדים כו'. כלומר דפריך על הא דאמרינן דבמלוה בעדים כחה יפה לומר למזונות מכרתי כדי שתחזור לטרוף לשם כתובה ואמאי:
ולא אמרין לה חוי זבניך. הרי שטר מכירתך שמכרת ונהי דאחריות דעלמא לא קבילת עלה דקי''ל אלמנה שמכרה אחריו' על היתומים מ''מ אחריו' דנפשה מי לא קיבלה:
תיפתר שהוקיר המקח. כלומר שמכרה בזול והמקח הוא ביוקר והוי מקח טעות והילכך חוזרת וטורפת אבל בלאו הכי אמרינן אחריות דנפשה קבילת עלה כדמסיק בבבלי דף צ''ז:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם חַס עַל כְּבוֹד אַלְמָנָתוֹ כָּךְ חַס עַל כְּבוֹד גְּרוּשָׁתוֹ. דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִבְּשָֽׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם זוֹ גְרוּשָׁתוֹ. אִיתְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי הֲוָות מֵעִיקָה לֵיהּ סַגִּין. סְלִיק רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. שִׁיבְקָהּ. דְּלֵית הִיא דְאִיקָרָךְ. אֲמֵר לֵיהּ. פּוֹרְנֵה רַב עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ. אֲנָא יְהִיב לָךְ פֶרְנֵה וְשִׁבְקָהּ. יְהַב לָהּ פֶרְנֵה וּשְׁבָקָהּ. אָֽזְלָה וּנְסִיבַת לְטֶסוֹרָא דְּקַרְתָּא. אִתְנְחַת מִן נִיכְסוֹי וְאִיתְעֲבִיד כְּסַגִיא נְהוֹרָא וַהֲוָת מְחַזְּרָה לֵיהּ עַל כָּל קַרְתָּא וּמַדְבְּרָא לֵיהּ. חַד זְמָן חֲזַרְתֵּיהּ עַל כָּל קַרְתָּא וְלֹא אִיתְייְהַב לֵיהּ כְּלוּם. אֲמַר לָהּ. לֵיתּ הָכָא שְׁכוּנָה חוֹרִין. אָֽמְרָה לֵיהּ. אִית הָכָא שְׁכוּנָה דִמְשַׁבְּקִי. וְלֵית בְּחֵיילִי עֲייַל לֵהּ לְתַמָּן. שָׁרִי חֲבִיט לָהּ. עָבַר רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְשָׁמַע קַלוֹן מִתְבַּזֵּיי בְשׁוּקָא. נַסְבּוֹן וִיהָבוֹן בְּגַו חַד בֵיתָא מִן דִידֵיהּ וַהֲוָה מַסִּיק לוֹן מְזוֹנִין כָּל יוֹמִין דַּהֲווֹן בַּחַיִין. עַל שֵׁם וּמִבְּשָֽׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם זוֹ גְרוּשָׁתוֹ. אֲפִילוּ כֵן אַצִּיתוֹן קָלוֹי בַלַּיְלִיָּא וְשָֽׁמְעִין קוֹלָהּ אָֽמְרָה. לֹא הֲוָא טָב דַּייָהּ צַעֲרָהּ לְבַר מִן גוּפָהּ וְלֹא לְגַו גּוּפָהּ.
Traduction
– R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Yohanan, ou R. Ila au nom de R. Eléazar (au sujet de l’interdit par la Mishna, à la femme répudiée, de vendre en dehors du tribunal): comme l’homme, de son vivant, a souci de l’honneur ultérieur de la veuve (si elle devait subir des privations), il devra avoir le même souci à l’égard de la répudiée; car, dit R. Jacob b. Aha, au nom de R. Eléazar, dans ce verset (Is, 58, 7): Ne te dérobe pas à ton prochain, on vise la répudiée (qui a été votre proche). Comme la femme de R. Yossé le Galiléen le tourmentait (514)''Cf Rabba sur (Gn ch 17; sur (Lv ch 34, et sur (Nb ch 34'' pas trop, R. Eléazar b. Azariah se rendit auprès de lui et lui dit: Congédie-la, car elle n’est pas digne de toi (il n’est pas convenable que tu souffres tant pour elle). Mais, observa le rabbi, je serais tenu en ce cas de lui payer le douaire, somme trop élevée par moi. Je vais te donner la somme nécessaire, dit le visiteur, et répudie la femme (en lui donnant son douaire): ce qui fut exécuté. Après quoi, la femme alla se marier avec le gardien de la ville. Mais celui-ci ayant perdu ses biens et étant devenu aveugle, il fut obligé d’aller mendier par toute la ville, sous la conduite de sa femme. Un jour, après avoir vainement frappé à toutes les portes sans avoir rien reçu, il demanda à sa femme s’il n’y a plus d’habitation dans le voisinage. Si, répondit-elle, il y en a une; mais c’est celle de mon 1er mari qui m’a répudiée, et je n’ai pas le courage d’y aller (par honte). L’aveugle commença à battre sa femme. Comme R. Yossé le Galiléen passait, il fut frappé de ce spectacle pénible sur la voie publique; il les fit entrer tous deux dans une de ses maisons, puis leur envoya des vivres durant toute leur existence, en se conformant au verset précité: Ne te dérobe pas à ton prochain, verset applicable à la répudiée. Malgré tout cela, on entendait des gémissements la nuit; c’était la voie de la femme qui se lamentait (humiliée d’être réduite à vivre des bienfaits de celui qui l’avait répudiée), et elle disait qu’il lui eût été moins pénible de souffrir à l’extérieur du corps qu’à l’intérieur (au cœur).
Pnei Moshe non traduit
כשם שאדם חס כו'. ולרבי יוחנן הא דקאמר במתני' וגרושה לא תמכור אלא בב''ד מוקי לה כר''ש מטעמא דאין לה מזונות ואינה מוכרת אלא לכתובה כדמוקי בבבלי לחד מ''ד:
זו גרושתו. שהיתה קרובתו ובשרו:
הוות מעיקה לי' סגין. היתה מצערתו הרבה:
שיבקה. גירשה שאין זה כבודך להצטער כ''כ עמה:
א''ל. הכתובה רבה עלי ונתן לו ר''א הכתובה וגירשה והלכה וניסת לשומר העיר וירד זה מנכסיו ונעשה סגי נהור והית' מחזרת עמו על הפתחים בכל העיר להנהיגו ופעם א' חזרתו על כל העיר ואין מי שנתן לה כלום ואמר לה אין כאן עוד שכונה אחרת ואפשר שם יתנו לנו ואמרה יש ובשכונה זו דר בעלי שגירשני ואין בי כח ליכנס שם מפני הבושה והתחיל להכותה ולהתקוטט עמה בשביל זה ועבר ר' יוסי הגלילי ושמע קולן שהן מתבזין בשוק ולקחום והביאום לתוך בית אחד משלו והיה מעלה להן מזונות ומפרנסן כל ימי חייהם על שם ומבשרך וגו':
אפי' כן. נשמע קולה ושמעו שאמר' לא טוב היה לה צערה שחוץ לגופה מצערה לתוך גופה כלומר שהיתה קובלת על שהיא מוכנע' ומושפלת להתפרנס מר''י הגלילי שגירש' ויותר נוח הי' לה לסבול הצער והמכות מבעל' זה מלהתפרנס עכשיו ממנו כי גחלי' הוא חותה על ראש':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source